קשיים בתקשורת –מיומנות וכישורים חברתיים

מאמר זה דן בקשת הפרעות התקשורת הקיימות. נראה כי ישנם סוגים שונים של הפרעות תקשורת ולעיתים ההבחנה בניהם מאוד דקה ומורכבת. אתחיל את המאמר בתחומים בהם ההפרעה פוגעת בתפקוד ואמשיך בסוגי ההפרעות הקיימות. אפרט בעיקר על תסמונת האספגר שכן תסמונת זו זוכה למעט מאוד מודעות ציבורית.

תחומי הפגיעה התפקודית:

בתהליך האבחון של הפרעות התקשורת, הובאה בחשבון מידת הפגיעה התפקודית בכמה תחומי חיים:

1.  בתחום החברתי – קושי לפתח יחסים התואמים את הגיל הכרונולוגי או היעדר מניע ספונטני לחלוק הנאה, תחומי עניין או הישגים.

2. בתחום התקשורתי – עיכוב בשפה המדוברת או היעדרה ודיבור תבניתי.

3. בתחום ההתנהגותי – התנהגות רפטטיבית וסטריאוטיפית, למשל עיסוק יתר ולאורך זמן בתחומי עניין סטריאוטיפיים החריגים בעוצמתם או במיקודם.

 

סוגי ההפרעות:

1. ההפרעה האוטיסטית PDD – הפרעה התפתחותית קשה. מסתגרים מהסביבה, קושי ביצירת קשר עין, עיסוק אובססיבי בנושאים משונים, הפרעות במיומנויות החברתיות, קשיים בשפה. כ-70 אחוז מפגינים אינטליגנציה מתחת לממוצע. נראים ומתנהגים שונה מילדים בני גילם.

2. תסמונת רט – נדירה וחמורה. קיימת רק אצל בנות. מאופיינת בפיגור, הפרעות בתקשורת, נסיגה בתפקודים התפתחותיים נרכשים וברחיצת ידיים כפייתית.

3. CDD   – תסמונת נדירה וחמורה. קיימת אצל בנים וגם בנות. מאופיינת בנסיגה בתפקודים נרכשים, קושי ביצירת קשרים חברתיים ובהתנתקות.

4. PDD-NOS – הפרעה התפתחותית מורחבת לא ספציפית – הפרעות תקשורת שאינן תואמות לקריטריונים האבחנתיים של שאר האבחנות.

5. SCD הפרעה בתקשורת חברתית (Social Communication Disorder)

זוהי הפרעה שהופיעה לראשונה ב-DSM 5 האחרון ואינה שייכת לרצף האוטיסטי  היא כוללת קשיים בתחום החברתי-תקשורתי בלבד (ייתכן מיעוט של קשיים בתחום ההתנהגותי). אנשים שנכללים בקטגוריה זו לרוב נתקלו בעבר בקשיים לקבל אבחון.

הביקורת הניתנת על האבחנה הזו מתייחסת לכך שאבחנה זו היא הגדרה מחודשת של

             PDD-NOS.

כפי הנראה יש חפיפה מסוימת בין האנשים שבעבר אובחנו באבחנת PDD-NOS לבין אלה שיתאימו לאבחנת SCD החדשה, ואולי אף חפיפה מלאה.

6. תסמונת אספרגר

  1. התסמונות נבדלו זו מזו בהופעת הסימפטומטולוגיה של הפגיעה התפקודית. כך, אבחנה של תסמונת אוטיסטית ניתנה כאשר נצפו סימפטומים נרחבים משלושת תחומי החיים, אבחנה של תסמונת אספרגר ניתנה כאשר נצפו סימפטומים אלה ללא פיגור וללא עיכוב שפתי, ואבחנה של PDD-NOS ניתנה במקרים של סימפטומים חלקיים משלושת התחומים או ממקצתם.

  2. 20% מכלל הילדים הנכללים בספקטרום האוטיסטי סובלים מהפרעות דיכאון וחרדה. שיעור זה עולה עם הגיל לכדי 65% מהמתבגרים.

  3. יותר מ- 40% מהם סובלים מהפרעות התנהגות, הפרעות קשב וריכוז.

תסמונת אספרגר – הגדרת DSM

  1. תסמונת אספרגר, שייכת לקבוצת הפרעות ההתפתחות הנרחבות, הכוללניות, המתבטאות בכמה תחומי חיים ונקראות PDD= Pervasive Developmental Disorders 

  2. ד"ר רוני יורן- הגש טוענת שכל אדם הוא עולם בפני עצמו ואנשים עם תסמונת אספרגר מורכבים הרבה מעבר לאדם הרגיל.

  3. ההפרעה מתאפיינת בליקויים בתחומים הבאים:

ליקוי בטיב היכולת ליצור יחסים חברתיים הדדיים כפי שבא לידי ביטוי לפחות בשני סימנים מן הבאים:

  1. העדר התנהגויות קשר לא מילוליות כמו קשר עין, הבעת פנים ,תקשורת גוף ומחוות המסדירות תקשורת בין אישית.

  2. העדר יכולת לפתח יחסים התואמים לרמת ההתפתחות עם בני קבוצת הגיל הזהה.

  3. העדר הצורך הספונטאני לחלוק חוויות, הנאות, עניין והישגים עם אנשים אחרים.

  4. העדר הדדיות רגשית- חברתית.

תבניות התנהגות בעלות אופי חזרתי וסטריאוטיפי. ההתעניינות היא בנושאים מצומצמים ולא בהכרח שגרתיים ומקובלים; 

הדבר בא לידי ביטוי לפחות בהתנהגות אחת מן הבאות:

  1. התעניינות סוחפת וחזרתית בעניין מצומצם ובתבנית החריגה בעצמתה ובמרכזיות שמעניק לנושא.

  2. נוקשות בולטת ודבקות בשגרה ובטקסים לאו דווקא יעילים.

  3. התנהגות סטריאוטיפית מוטורית -  ( מנייריזם ) כמו נפנוף ידיים למשל.

  4. התעסקות בחלקי חפצים לאו דווקא על פי תפקודם, למשל: חלקי מטוסים או רכבים וישתמשו בגלגלים למטרות אחרות ולא לשם נסיעה.

    הילד אינו משתמש בשפה גם לתקשורת, אדיש לתגובות על דבריו, אינו קולט איתותי מצוקה וחוסר סבלנות ועל כן נקלע לעיתים למצבים מבישים.

  1. פגיעות אלו גורמות לפגימה משמעותית הניתנת להערכה קלינית ביחסי אנוש ובתפקוד הכולל, למשל בתפקוד התעסוקתי.

  2. אין  פגיעה משמעותית לא בשפה ולא בהתפתחות השכלית הנותרות תואמות לגיל 

  3. אין איחור משמעותי בהתפתחות אבני היסוד של החשיבה וברכישת התפקוד היומיומי – הטכני. כמו גם ישנה התאמה לגיל בהתנהגויות הכרוכות בהסתגלות (להוציא הסתגלות חברתית) וההתנהגויות המביעות סקרנות.

  4. אין הליקויים המופיעים בתסמונת מתאימים ל PDD או לסכיזופרניה.

  5. הילד יהיה מבודד חברתית ועל אף רצונו בחברה הוא אינו ניחן ביכולת הטבעית להחברות ואף אינו מסוגל ללמוד רק בכוחות עצמו איך להשתתף במשחק, ומַהם הכללים שעל פיהם יש לנהוג כדי ליצור קשר חברתי. ישנה תחושה שעל אף היכולת השכלית הטובה ,הילד  'עיוור' לגבי כללי התנהגות בסיסיים ואף אם מבין אותם ויכול לומר בברור מה נכון לעשות ומה לא, אינו בהכרח מיישם הבנה זו אף במקרים בהם נמצא ניזוק מהתנהגותו. התנהלות זו תפורש לעיתים כ'דווקא' או כחוצפה והתגרות ומביאה על הילד התייחסות פוגעת ומסתייגת העומדת הרבה פעמים בבסיס דימוי עצמי נמוך ולעיתים אף דיכאון. הילדים  נתפשים כ"מוזרים"  "מעופפים" ולעיתים אף כמתנשאים.

ליקויים נוספים בתקשורת:

            ליקוי למידה לא מילולי – פחות חמור. ילדים אלה נראים לעיתים כילדים רגילים. לא חריגים באופן בולט, לא מסורבלים ושונים כתסמונת אספרגר. אך משהו אצלם בכל זאת שונה. קשייו במיומנות החברתית הופכים אותו לדחוי, בודד ולעיתים קורבן להתעללות. זוהי לקות התפתחותית מולדת ואינה ממקור של קשיים רגשיים, הורות לקויה או סביבה לא מטפחת.

            בנוסף לקשיים החברתיים, ילדים אלה סובלים מקשיים בתפיסה המרחבית, באבחנה בכיוונים, בהתארגנות במרחב ובתיאום חזותי מוטורי. מבחינה אקדמית, הם מתקשים במקצוע המתמטיקה, גבוהים יותר בקריאה.

הטיפול באוטיזם:

  1. הטיפול הדינאמי - אחת התיאורטיקניות הבולטות בתחום היא פרנסיס טסטין

מקור החוויה האוטיסטית טמון בקושי של הילד לחוות נפרדות מהאם. הנפרדות הגופנית הופכת להיות בלתי נסבלת עבורם. הם היו רוצים להמשיך את חווית המיזוג עם האם. בתחושתם הם איבדו חלק מגופם.

נפרדות זו נחוות כטראומטית וישנה הקצנה של אפיונים הישרדותיים בשל טראומה. הם חשים חסרי הגנה וחשופים לכאב נוראי. בהעדר כלים להתמודד עם אימת וייסורי הנפרדות נוצר האוטיזם כהגנה מאסיבית ובלתי חדירה בפני הכרה כואבת זו, הנחווית כאימת מוות. חשיבתו קונקרטית ואינו יכול להתגבר על המצב מעורר האימה.

תפקיד המטפל הדינאמי – מתוך אמפטיה לאימה זו של המטופל על המטפל מוטלת המשימה להציע אלטרנטיבה לדרך החיים האוטיסטית מתוך אמונה כי ניתן לבקוע מתוך בועת האוטיזם. מדובר באפשרות לקיים יחסים הדדים עם אובייקט נפרד: אפשרות הפנטזיה, הרגש, המחשבה והסימבוליזציה

היא מדברת על העברה ינקותית – המטפל צריך לספק לילד הלוקה באוטיזם סביבה שתאפשר לו לפתח את הכישורים הרגשיים, קוגניטיביים. בגלל חוסר היכולת להרגיש ולחשוב את ועל עצמך, חוסר היכולת להתייחס לעצמך כאל סובייקט ובוודאי שלא להתייחס לאחר, המטפל צריך לאפשר למטופל להביא את עצמו ולאחר מכן לעזור לו להרגיש ולחשוב את עצמו.

2. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי

ישנן מעט מחקרים בתחום. לרב טיפול זה מתייחס לילדים ובני נוער ברמת תפקוד גבוהה, אספרגר ו-PDD-NOS.

יכולתם הקוגניטיבית צריכה להיות מעל גיל 5-8, כלומר רמת אינטליגנציה תקינה.

הטיפול ממוקד בדרך חשיבתם:

א. בדפוסים לקויים של תקשורת, בשיקול הדעת החברתי, בתגובות רגשיות בעייתיות, בקושי בקבלת החלטות ובהתנהגויות לא הולמות.

ב. תיאוריית המיינד (Theory of Mind – TOM)- מתמקדים בזיהוי והמשגה של מחשבות ורגשות של עצמם ושל אחרים.

ג. עזרה בתפקודים ניהוליים – פיתוח מעצורים ומניעת אימפולסיביות, התבוננות בתגובות קוגניטיביות חברתיות, ניהול מצבי דחק ותרגילי הרגעה, התבוננות בעצמם.

 

לפגישת היכרות ללא התחייבות ניתן להתקשר: 054-2490320

 

או למלא את הפרטים ואחזור אליך בהקדם: